חברים

CAFEZOHAR (45)

לקישורים נוספים...
הרב דוד גבאי
לתמונות נוספות...
איך את\ה מגדיר\ה את עצמך ?



bgy
''וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן''

''כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם'' מתוך דרשותיו של הרב אמנון יצחק שליט''א

 
 

''שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים'' (במדבר יג ב). כתב ר''א אבן עזרא ז''ל: 'שהשם אמר לישראל ''עֲלֵה רֵשׁ''. והם אמרו ''נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים''. אז אמר השם: ''שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים''' (אבן עזרא במדבר יג ב ב).
הנה על ענין מרגלים כבר תמה הרמב''ן ז''ל: 'ועל כל פנים, היו צריכין להשיבו על מה שצוה אותם. ומה פשעם ומה חטאתם?' (במדבר יג ב).
'מה פשעם' - הלא גם משה רבנו ע''ה, גם יהושע שלחו לרגל וא''כ ומה חטאתם'? ועוד יש לתמוה הלא משה התפלל על יהושע שלא יתפתה בעצתם וגם כלב השתטח על קברי אבות להתפלל. ואם ידע למה שלחם'? וגם קשה איך עלה על דעת משה רבנו ע''ה שיהושע תלמידו שלא מש מתוך האהל יתפתה בעון חמור כזה, להניא לב הכלל ישראל מבוא לאדמתם בשביל כבוד המדומה, אתמהה?
אמנם עיקר הדברים; הם היו אצים בדבר ועשו במהירות כנאמר: ''וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים'' (דברים א כב). ופירש''י: 'בערבוביא' (דברים א כב) ואם כל כונתם רק לעשות מה שיוכלו, היה להם להמתין על משה רבנו ע''ה, אם נצרך, הוא ישלח. ונראה מזה כי היו מפחדים! ועל כן היה במהירות ו'בערבוביא'. והנה מפאת מהירותם לבקש ממשה ''נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים'' נתנו פתח לשטן ו'בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ' (מכות י). והבין משה רבנו ע''ה כי נתנו פתח לשטן להתגבר עליהם שלא כפי מצבם. והנראה לכאורה, מן ''וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם'' שגם יהושע וכלב היו בם, אבל קשה לומר כן, אבל 'כֵּיוָן שֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיקִים לִרְשָׁעִים' (בבא קמא יז) ולכן התפלל משה על יהושע תלמידו, 'מְלַמֵּד שֶׁפָּרַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים והָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת' (סוטה עז יג). והנראה כי בשביל בלבול הדעת שנכנס בם ממעט הפחד, לכן נכנסו 'בערבוביא' והיו מעט בחמום ונמשך מזה שגבר עליהם השטן וגרם למרגלים בשביל כבוד מדומה להוציא דבה על הארץ ש''תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ'' (דברים יא יב) ולהמית את עם ה´ במדבר ולא זכו להכנס לארץ המוכנה להם. ראה כמה קשה חטא כל דהו, אשר הקדימו לעשות מה שצריך היה באמת לשלוח מרגלים רק בלא חמום וכיון שהקדימו, מצא שטן מקום להשטינם, שהמדה כן הוא 'בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ..'.
וראה מה עלתה בידם מהקדימה; אותם המרגלים אשר אומר עליהם הכתוב: ''וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים'' (דברים א כג) ופירש''י: 'מן הברורים שבכם, מן המסולתים שבכם' (שם). התבונן מה הוא מ'הברורים והמסולתים' בדורו של משה ונכשלו בעון חמור כזה בשביל כבוד מדומה, עד שנמשך מהבכיה שבכו בלילה ההוא, 'בִּכְיָה לַדוֹרוֹת'. כי עיקר קביעת 'בִּכְיָה לַדוֹרוֹת' על חרבן בית מקדשנו היה בשביל הבכיה. כמאמר חז''ל: 'אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם בְּכִיתֶם בִּכְיָה שֶׁל חִנָּם, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בִּכְיָה לַדוֹרוֹת' (תענית עו). כי הבכיה מורה על חמום הדבר. ואינו דומה העושה עבירה בחמום למי שעושה בלי חמום וכמו שמצינו: הנוגע בנבלה אינו טעון כיבוס בגדים. והנושא צריך כיבוס בגדים. כי הנושא, מחמם מעט הגוף ותתדבק הטומאה יותר.
הרי כמה האדם צריך להזהר שלא יבוא במחשבתו, דרך הטבע, רק ידע שהכל מאת השם ויטה תמיד לעשות רצון השם ואז נותנין לו מלאך ללכת ברצון השם.
אברהם אבינו ע''ה נתן דעתו ללכת ארצה כנען, מיד נאמר לו: ''לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ'' (בראשית יב א).
ועוד ברש''י: '''שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים'' – לדעתך! אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו: ''נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים'' (דברים א כב)' (במדבר יג ב). הקב''ה נתן רשות לשלוח מרגלים ולא מנע את דרישתם של ישראל, כי אליבא דאמת אין זה מופרך לגמרי. והראיה שגם יהושע שלח בשעתו מרגלים ואף בפעם הזאת הצליחו יהושע וכלב בשליחותם, אולם היו לישראל שתי דרכים לבוא אל הארץ, א. בדרך הטבע. ב. למעלה מדרך הטבע. והנה תכלית הבריאה היתה שתתנהג ע''י ההשגחה בהסתר והיה ראוי שיבחרו בדרך הטבע, שגם היא מתנהלת ע''פ השגחת ה´ בפרטי פרטיות וכדברי הרמב''ן ז''ל: 'שכל הטבע הוא נס נסתר'.
ההכרעה בין שתי הדרכים היתה תלויה בהם עצמם, כמו שפירש רש''י: 'לפי שבאו ישראל ואמרו: ''נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים''' משום זה נתאשרה שליחות המרגלים. אך הבחירה בפרשת דרכים כגון זו, דומה לנוסע באוירון, אשר כל מרחבי אויר העולם פתוחים לפניו והוא חפשי לנטות ימין ושמאל, לא כנוסע על הקרקע שעומדים בפניו מכשולים על כל צעד ושעל, אף על פי כן גדולה הסכנה בסטיה בדרך האויר ומוכרח לשמור על נתיב האויר לפי כללי ההוראות לבל יאבד את דרכו, כן הדבר כאן, עמדה לפניהם הבחירה החפשית ללכת באחת מן הדרכים וכיון שבחרו להם ללכת בדרך הטבע, לכן היו כרוכות בזה שתי סכנות.
א. כיון שבחרו בדרך הטבע, נקל מאד להפסיד את הבטחון בה´.
ב. מפני שהיתה להם נטיה לא להכנס לארץ ישראל, שמא יפסידו נשיאותם.
מתוך כך, עשויים לומר אח''כ שאינם ראויים לניסים כמ''ש הרמב''ן. כשאדם עומד לצעוד צעד חדש שיש בו סכנה, הוא צריך להכנה מוקדמת שתכשיר אותו לפחות לעמוד על הזהירות לבלתי היכשל.
ויש בזה שתי דרכים. ראשית: שיסלול לו דרך תחילה ע''י שאלות לרבו היודע ומכיר את הנסיון העומד לפניו, כענין 'עֲשֵׂה לְךָ רַב' (אבות א ו) כי אין האדם יכול לקבוע בעצמו בשעה שהוא עומד בפני דבר חדש שלא נתנסה בו והוא מוכרח לסמוך על דעת מי שהוא גדול ממנו שיגלה לו מה שנעלם מאתו. וכך מצינו אצל יהושע 'שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ'' (במדבר יג) אָמַר לוֹ: יָ-הּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים' (סוטה לד:). הוא הקדים בזה סייעתא דשמיא מרובה לבל יכשל בעצתם. ומצינו באמת כי כלב לבדו השמיע את דבריו ככתוב: ''וַיַּהַס כָּלֵב'' (במדבר יג ל) כי המרגלים נתנו בו אמון שידבר כמותם, אבל יהושע שינה כפי הנראה מתחילה את הנהגתו ולא התערב כלל עמהם, מפחדו מפני הנסיון שגילה לפניו משה רבינו ע''ה בעצת המרגלים.
הדרך השניה: אם לא השיג מתחילה ולא הרגיש בסכנת הנסיון ובלי הכנה מוקדמת נכנס בענין והסתבך בנסיון והמכשלה התחילה לשלוח חציה לרשותו של בעל הנסיון, כי אז צריך הוא לתת דעתו על כל פסיעה ופסיעה, להרגיש איך הוא נוטה לשנות ולהתעלם מההשגחה העליונה ולסור מן האמת ולהתקרב לחפץ הנטיה.
וכך מצינו: שֶׁפָּרַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים והָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת' לא במובן הפשוט בלבד, אלא הלך לבקש את דרכי האבות, איך להתחזק בנסיון לבל יכשל בו.
והנה הכל תלוי באדם עצמו איך הוא רואה את הדברים, כי המרגלים אמרו שני דברים שהם תרתי דסתרי; מצד אחד אמרו: ''הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא'' (במדבר פרק יג לב). ומצד שני: ''וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק'' (לג). דבריהם סתרו זה את זה, שהרי אם הארץ אוכלת את יושביה, הלא תאכל גם את הענקים ומה מקום יש לפחד? אך יהושע וכלב דנו את הדבר לכף זכות, שהקב''ה עשה זאת לטובה להטרידם באבלות ולא יתנו לב אליהם. לעומתם המרגלים כיון שלא ערכו הכנה מוקדמת ולא חשדו בעצמם בעקבות הנסיון, לכן נפלו ברשת הנסיון.
ויתכן כי דוקא מפני שהיו חשובים וכשרים, לכן סמכו על דעתם ובטחו בעצמם שלא יכשלו והיה קשה להם להטיל על עצמם חשד דק, כי כל ראייתם וטענתם נבעו מן הנגיעה העצמית, הם היו צריכים איפוא להשתטח על קברי אבות לעורר זכות אבות ולבקש רחמים על עצמם, כי אז היו נצולים, אך בטחו בכשרותם ודבר זה היה בעוכרם, כי בכל נסיון צריך לנהוג בזהירות ובהכנה מוקדמת כדי לעמוד בו.

מבט האמת

מאחר ש''הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים'' (דברים טז יט) ו'אין אדם רואה חובה לעצמו'! איך אפשר שנבחין את האמת, הלא בכל דבר שיש לנו התענינות כבר יש לנו נגיעה באחד מן הצדדים?
התשובה היא: שאין הנגיעה מכסה לגמרי את האמת, כי גם אחרי אשר יפתה היצר את האדם, כי גם דרך השקר אמת הוא, מכל מקום יודע הוא בעצמו שדרך האמת אמיתית יותר ורק יחשוב את השקר כמו תחליף לאמת.
וזה מחסדי הבורא ב''ה שלא נתן רשות ליצר לכסות את האמת לגמרי, אלא כל אדם יוכל להבחין בלבו באיזה דרך הוא האמת לאמתו. וכמו שהוא בגלות הגוף, שנאמר בה: ''לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם'' (ויקרא כו מד), כן הוא גם בגלות הנפש, שאין הכרת האמת כלה לגמרי בתוך גלותו של הסטרא אחרא, אלא כל אדם יוכל להבחין בלבו דרך האמת לאמתו וצריך האדם להתרכז על זה ולהתבונן תמיד כי רק האמת היא המציאות ואשר ידמה אליה, שקר הוא ואינו כלום. ובהתבוננות היראה ישתמש להנצל מן השקר. בשעה שמבחין האדם עניניו ע''פ הסתכלות זו - זהו מבט האמת.
ודבר נפלא יש בזה, לראות עד כמה כחו של מבט האמת מגיע וכמה האדם אחראי אפילו בעד טעות דקה מן הדקה, מכיון שיכול לבררה ע''פ מבט האמת. 'אכן יתבאר הדבר על פי דבריהם ז''ל, שאמרו וז''ל: 'בתחילה נתקבצו אצל משה לשלוח המרגלים ולא רצה. ואמר להם: כבר הבטיחנו ה'! ואמרו לו: כי העמים יודעים בנו שאנו באים לירש אותם והם מטמינים את ממונם וכשיגיעו ישראל לא ימצאו כלום ונמצא דברי ה' בטל חס וחלילה' (ילקוט ריש שלח)' ('אור החיים' במדבר יג ב).
אמרו ישראל למשה: ''נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ''. אמר להם, למה? שקודם חטא המרגלים היה דבר פשוט שאין לעשות השתדלות כזו. אמרו לו שכבר הבטיחנו הקב''ה שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשים כל טוב והרי שמעו שאנו נכנסים, אם מטמינים הם את ממונם ולא נמצא כלום נמצא דברו של הקב''ה בטל, אלא ילכו מרגלים.
נתבונן נא, הלא דור דעה היו ולא בקל היו טועים ואעפ''כ חשבו בדעתם שכל חפצם לשלוח המרגלים אינו אלא למען קדוש השם, דור מקבלי התורה עם כל עצמת הבנתם לא עמדו על טעות זו. גם משה רבינו לא היה יכול לעמוד בזה, שאין כונתם לשם שמים ממש, כדמסיק בילקוט: 'כיון ששמע משה כך, נלכד בידם' שנאמר: ''וַיִּיטַב בְּעֵינַי'' (דברים א כג).
והנה משה רבינו בעצמת חכמתו, היה מכיר כל אדם בתוך תוכו ע''פ כל צדדי כחות נפשו אפי´ הטמונים ביותר, כמו שכתוב: ''וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם'' (שמות יח כא) שהבחין ע''פ חכמת הפרצוף. ואמרו ז''ל: 'בהכרת פנים, מכח חכמת הפרצוף שהיה משה יודע ובקי בה בהיותו שלם שבשלמים, גדול שבנביאים וחכם הרזים' (רבינו בחיי שמות יח כא). ואחר כל אלה לא עמד על טעותם של ישראל והרי אדם עומד על טעיות אחרים יותר משל עצמו.
איך אפשר דבר זה, על כרחנו שהטעות היתה דקה כל כך, שאפילו משה רבינו לא הרגיש בה, כי הקב''ה תבע חטא המרגלים מישראל ולא ממשה.
והנה כתב הגר''א ז''ל: 'שהיו באים ישראל אל משה לשאול כל אחד על עבודת ה´ הפרטית שלו ומשה היה מלמדם עצות ודרכים לכל אחד כענינו הפרטי על פי ה´' (אדרת אליהו פ´ דברים).
הרי כי גם בחכמה היותר גדולה אי אפשר להבחין בתוך דקותם של כחות הנפש ורק ע''פ ה´ בנבואה בירר להם. וכבר כתבנו, שלא רצה ה´ לגלות למשה את האמת בענין שילוח המרגלים, כמו שכתוב: ''שְׁלַח לְךָ'' 'לדעתך'. ועל כן עם כל עוצם חכמת משה רבינו טעה בדקות ההיא, כי לא יכול להרגישו. ומעתה נתבונן; אם משה רבינו ע''ה לא נתפס על טעות זו, היאך נתבעו עליה ישראל? הרי לנו מכאן למוד גדול כי אפילו טעות כזו, שלא יוכל להרגיש משה רבינו על אחרים, הם בעצמם יכולים לראותה במבט האמת שלהם אם אך רק ירצו!
ונענשים על זה אפילו עד כדי 'בכיה לדורות' ר''ל!!
ותנחומין גדולים בדבר זה לאדם, כי עליו רק להתחזק הרבה ולהתרכז על האמת ולידבק בה, כי אז לא יוכל עוד היצר הרע להטעותו בשום פנים. (מכתב מאליהו א).

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש